עמק הלכה בני-ברק (ע"ר) ואח' נ' קסירר ואח'

החלטה

"...ויען כי א"א להעמיד דברים אלו על דין תורה כמ"ש תה"ד ע"כ אי קמא דידי הוה אתי הייתי מפשר על אופן זה: עכ"פ כפי בנין הפחות שבבתי כנסיות הראוי'..."

(מתוך שו"ת חתם סופר, חו"מ סי' קס"ז)

מונחת לפני בקשה למתן צו מניעה שיאסור על המשיבים לבצע כל הריסה או נזק במבנה בית הכנסת שבו מתפללים המבקשים.

רקע והליכים קודמים

בית הכנסת בו עסקינן הוא חלק מנכס בבני ברק המצוי ברחוב רבי עקיבא 116 פינת רחוב הבעל שם טוב, הידוע כגוש 6122 חלקה 578 (להלן:"בית הכנסת"). מדובר במבנה מסחרי בן קומה אחת עם מרתף הכולל שתי דירות מגורים ושתי חנויות. שתי החנויות אוחדו לחנות אחת ודירות המגורים הוסבו לבית הכנסת המשמש את המבקשים.

בשנת 1997 תבע המשיב 1 שבבעלותו מחצית מהנכס את המבקשת 6 ועוד שלושה נתבעים, בתביעה לפינוי ולסילוק יד (ת"א 79819-97). בפס"ד מיום 05.10.2000 דחה כב' השופט א' גולדין את התביעה כנגד המבקשת 6 וזאת מטעמים דיוניים בעיקרם כגון אי הגשת תצהיר עדות ראשית ואי התייצבות התובע לדיון ההוכחות.

בנוסף הגיש המשיב 1 באותה שנה תביעה נוספת לבית הדין הרבני האזורי בתל אביב. נחתם שטר בוררות בו הסכימו הצדדים למסור את בירור כל הסכסוכים שבינהם לבית הדין בתל אביב.

פסק הבוררות ניתן ע"י בית הדין הרבני האזורי בתל אביב ביום 03.09.01 ולאחר מכן אף אושר הפסק ע"י בית הדין הרבני הגדול בפסיקותיו מיום 21.07.05 ומיום 08.07.07.

לטענת המשיבים, פסק הבוררות קיבל את תביעתו של המשיב 1 וקבע כי הזכויות בנכס שייכות לו ועל כן הורה לנתבעים לפעול להשבה פיזית ומשפטית של הנכס וזכויותיו הרשומות לידי המשיב 1 לרבות השבת כספים שקיבלו במהלך החזקתם בנכס ובעד השכרת חלקים ממנו.

המשיב 1 הגיש בקשות לאישור פסק הבוררות והנתבעים הגישו בקשות לביטולו. ההליכים נפתחו בשלבים שונים של ניהול ההליך בבוררות (שנוהל משך כעשור שנים).

כל התיקים אוחדו בפני כב' השופטת ד"ר מ' אגמון-גונן בבית המשפט המחוזי בת"א-יפו.

בפסק דינה מיום 24.05.11 החליטה כב' השופטת אגמון- גונן כי לא מתקיימת עילה לביטול פסק הבוררות ועל כן שני פסקי הבוררות שניתנו ע"י בית הדין הרבני הגדול אושרו.

כב' השופטת אגמון- גונן מינתה, במהלך הדיונים שבפניה, כונס נכסים זמני והורתה בפסק הדין כי כונס הנכסים יעביר לידי המשיב 1 את כל הכספים שהתקבלו על ידו וכן יעביר את חוזי השכירות על שם המשיב 1 או שיודיע לשוכרים על פינויים מהנכס לפי בחירת המשיב 1.

נוסף להליך בפני כב' השופטת אגמון- גונן הוגשו ערעורים לבית המשפט העליון וכן הוגש בג"ץ בעניין.

ביום 21.06.11 הוגשה תלונה במשטרה מטעם המבקשים כאשר לטענתם ניסו המשיבים להרוס את בית הכנסת ופקחי העירייה מנעו זאת מהם.

באותו יום הגישו המבקשים בקשה לצו מניעה בבית המשפט השלום בת"א-יפו (ה"פ 34001-06-11) שיאסור על המשיבים להרוס את בית הכנסת. כב' השופטת ר' ערקובי כתבה בהחלטתה מאותו יום כי הבקשה חסרה פרטים רבים כאשר לא ברור מי הבעלים של הנכס ומכוח איזה הסכם נטענת הטענה באשר לזכות החזקה אולם הועיל ועסקינן בסעד ארעי דחוף ולאור החלטת בית המשפט המחוזי הקובע כי לא ינקטו צעדים אלא בחלוף 45 יום ניתן צו מניעה ארעי בכפוף להפקדת ערבויות. ביום 27.06.11 נערך דיון בבקשה בפני כב' השופטת ערקובי אשר בסיומו החליטה השופטת ערקובי על מחיקת הבקשה והורתה כי הצו ישאר על כנו עד ליום 28.06.11 בשעה 10:00 בבוקר בכדי לאפשר הגשת בקשה מסודרת.

ביום 28.06.11 הוגשה הבקשה דנן, עוד באותו היום החלטתי לתת צו מניעה זמני ארעי בכפוף להפקדת ערבויות והוריתי למשיבים להודיע לבית המשפט האם הם מסכימים, מבלי להודות בשום טענה או עובדה, על הותרת הצו בתוקפו עד לדיון בתיק העיקרי או שהם מבקשים לקיים דיון במעמד הצדדים. ביום 06.07.11 הודיעו המשיבים על העדר הסכמה להותרת הצו בתוקפו. לאחר מאמצים, בקשות ותגובות אין ספור החלטתי ביום 10.07.11 כי הדיון בבקשה יתקיים ביום 18.07.11 (החלטה שלא הפסיקה את הבקשות). ביום זה התקיים הדיון בנוכחות ב"כ המבקשים 1 ו-2 ב"כ המבקשים 3-5, המצהיר מטעם המבקשת 6 וב"כ המשיבים 1-3. במהלך הדיון נחקרו המצהיר מטעם המבקשת 6 והמשיב 2 וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בע"פ.

טענות הצדדים

המבקשים טוענים כי המשיבים החלו לבצע את ההריסה ללא כל היתר או סמכות וכי הריסת מבנה דורשת היתרים מהעירייה ומהרשויות – היתרים שלא ניתנו.